טכנאות השיניים בארץ, מקצוע נעלם
ברצוני לשתף אתכם בתופעה מדאיגה בתחום רפואת שיניים שנוגעת לכל אחד מאיתנו כישראלים.
לאחרונה אני מלווה ומייעץ למספר עסקים בתחום טכנאות שיניים ורציתי לשתף אותכם המצוקה של מקצוע זה, מצוקה שנגרמה בשל אוזלת היד של המחלקה לבריאות השן משרד הבריאות.
למי שלא מכיר את התחום אפתח בהסבר קצר על הקשר המשולש הקיים בית רופא השיניים, טכנאי השיניים והלקוח, אנחנו. רופאי השיניים שעוסקים בתחום ברפואת שיניים משמרת נעזרים בטכנאי השיניים לביצוע עבודות שיחזור ושימור בפה כמו הכנת תותבות, כתרים, גשרים ושחזורים על גבי שתלים. לכל רופא יש קשר עסקי עם טכנאי שיניים או מספר טכנאי שיניים שמבצעים עבורו את העבודות. עד תחילת שנות האלפיים היו מספר מוסדות לימוד ובראשם מכללת הדסה בהם יכלו בוגרים אחרי צבא ללמוד את מקצוע טכנאי שיניים. אם סיום הלימודים נדרשו על ידי משרד הבריאות לעשות במשך שנה התמחות אצל טכנאי שיניים ותיק ואז לעבור מבחן הסמכה של משרד הבריאות שמעניק "מוסמך" למצליחים בבחינת הסמכה.
בתחילת שנות האלפיים סגרה מכללת הדסה את הלימודים למקצוע זה שהיה ברמה גבוה במיוחד. סגירת חוג זה היתה במסגרת תפיסה שערורייתית אותה הובילה אז נשיאת המכללה פרופסור נאוה בן צבי. תפיסה זו אומרת שאין מקום לחוגי לימוד מקצועיים ויש לפנות מקום במקומם לחוגים אקדמיים בכלל ובעיקר התחום הניהול והכלכלה. בעקבות סגירת חוג זה במכללת הדסה נסגר גם חוג מקביל שהסמיך גם טכנאי שיניים בבית ליגת נשים בנתניה. בתי ספר אלו הזרימו מדי שנה כמה עשרות טכנאים ברמת ידע נאותה. ראוי לציין שמשרד הבריאות אישר מדי שנה את תוכניות הלימודים וכך היתה לו נגיעה לשמירת רמת הלימודים. החוג במכלל הדסה היה ברמה גבוהה ביותר הן מבחינת האיבזור ובעיקר רמת הלימודים שלא נפלה ברמתה מרמת הלימודים בגרמניה.
כטכנאי שיניים בוגר מכללת הדסה כמה שנים לפני, נמניתי בתקופה זו עם הסגל הבכיר של החוג לטכנאות שיניים במכללת הדסה. הקמנו צעקה כי חששנו לעתיד רפואת השיניים בישראל. התרענו בפני הנהלת המכללה ובעיקר בפני משרד הבריאות אגף בריאות השן על הנזק הצפוי לענף ובעיקר ללקוחות. משרד הבריאות הממונה על בריאת השיניים של כל היושבים בציון לא שעה לבקשותנו לעשות צעד למניעת סגירת החוג ואף נמנע מלחוות דעתו בפני הנהלות המכללות בירושלים ובנתניה. משרד הבריאות העדיף להעלים עיין מבעיה עתידית ולאפשר לטכנאי שיניים שלמדו את המקצוע בבתי ספר מפוקפקים בקפריסין, היוון ובבולגריה לשתלב בענף.
עבר כעשור מאז והחששות שלנו מאז מתגלים כאופטימיים ביחס לקורה היום. ענף טכנאות השיניים סובל מחוסר חמור בידיים עובדות, אין בוגרי מכללות צעירים ומוכשרים שמזינים את הענף ושומרים על רמת ידע מעודכנת. טכנאי השיניים הוותיקים לא מוצאים ידיים צעירות כעובדים במעבדות. המצב מביא לכך שרופאים שיניים שולחים את העבודות לסין במקום לשלוח למעבדות בארץ. טכנאי שיניים שהשקיעו שנים של לימודים, השקיעו מאות אלפי שקלים ברכישת ידע וברכישת ציוד עומדים חסרי אונים מול תופעה זו. עבור חסכון של סכומים מגוחכים מעדיפים רופאי השיניים לוותר על עמיתיהם טכנאי שיניים שעבדו לצידם עשרות שנים ולגרום למעבדות שיניים רבות לסגור שעריהם. מאות טכנאים עצמאיים ושכירים מוצאים לאט לאט עצמם מובטלים. כמובן שאין פיקוח על רמת העבודות וטיב החומרים בהם משתמשים הסינים. משרד הבריאות שאמון על רפואת השיניים של כולנו כהרגלו לא נוקף אצבע לנוכח תופעה זו.
במשרד הבריאות, במחלקה לבריאות השן אין מדיניות שרואה את טובת המתרפאים לנגד עיניו! ייתכן מאוד שהמשרד רואה לנגד עינייו רק את טובת רופאי השיניים? ייתכן מאוד! למעשה משרד הבריאות באי יכולתו להביע מדניות גורם לגוויעת תחום טכנאות השיניים בארץ. כמו כן בשתיקתו מאפשר המשרד לרופאי השיניים לייבא עבודות מעבר לגבולות הארץ ובכך לבזות את התחום. טכנאי השיניים שעובדים קשה לא מסוגלים להקים צעקה וספק אם משהו במשרד הבריאות יטא להם אוזן בצעקתם.
